מהי הפסיקה לגבי קיזוז הפסדים בשוק ההון

ידידינו עו"ד צחי אונגר משגר לנו את המאמר הבא:

לקראת הגשת דו"חות המס: מהי הפסיקה לגבי קיזוז הפסדים בשוק ההון

הרווחים שמומשו בבורסה ב-2009 מאפשרים ניצול הפסדים מ-2008 ■ הפסיקה האחרונה של העליון בתחום קיזוז ההפסדים מאירה פנים ■ "גלובס" מכין את הנישומים לקראת הגשת דו"חות המס של השנה שחלפה ■ פרויקט מיוחד

בימים אלה נערך המשק להגשת דו"חות המס לשנת 2009. ירידות השערים שנרשמו בבורסות בשנת 2008, לעומת עליות השערים ב-2009, מחייבות דיון חוזר בשאלת קיזוז ההפסדים משוק ההון. פסיקת בית המשפט העליון מהתקופה האחרונה הזרימה "דם חדש" למערכה, תוך קביעת דרך פרשנית ליברלית המאירה פנים לנישומים בשאלות משפטיות הרלוונטיות לקיזוז הפסדים.

הבנת וניתוח הקשיים שעומדים לפני הנישום המבקש לקזז את הפסדיו, מצד אחד, ושל אפשרויות הקיזוז השונות תוך תכנון פעילותו בהתאם, מצד שני, יסייעו בידו להיערך לעתיד.

"גלובס" יבחן מספר סוגיות מרכזיות בתחום קיזוז ההפסדים שנוצרו בישראל – החל בדרך סיווגו של ההפסד משוק ההון, המשך בקיזוז הפסדים מעסק, וכלה בקיזוז הפסדים הוניים – תוך מתן דגש לתוצאות הפרשניות הנובעות מההלכות האחרונות שנפסקו בבית המשפט העליון, בפרשת מודול בטון ובפרשת בן-ארי.

קיזוז מלאכותי

מבקש הקיזוז חייב לבחון שתי מהמורות מקדמיות. הראשונה, השיקולים העסקיים-כלכליים עומדים לפני שיקולי המס, ובדרך-כלל ידחו אותם. לא ראוי ששיקולי המס "יעוורו" את עיני איש העסקים, כך שמתוך כוונה "לדאוג" לקיומו של הפסד "ישכח" מיצירת ההכנסה. השנייה, כל תכנון של פעילות וכל קיזוז של הפסד חייבים לעמוד במבחני לגיטימיות תכנון המס ותוך גילוים המלא כנדרש.

בד בבד, פסיקת בית המשפט העליון מלמדת כי לעתים גם הגדרתה של עסקה כמלאכותית – וללא טעם מסחרי כלשהו – לא תמנע את קיזוז ההפסד או חלקו.

בהלכת בן-ארי הבהיר המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, כי במקרים מסוימים יתאפשר קיזוז הפסדים, גם כאשר לעסקת רכישת מניותיה של חברה מפסידה אין טעם מסחרי והמטרה הדומיננטית היא ניצול ההפסד.

פסק דינו של ריבלין הצר את יכולתו של פקיד השומה למנוע קיזוז הפסדים בעסקאות מלאכותיות, ופתח – לא לכל עסקה – את "מעבר הגבול" לשימוש בהפסד כ"נכס". עם זאת, מוטב לנישום לבחון היטב אם קיזוז ההפסדים נעשה במסגרת פעילות מסחרית ראויה ולא כפועל יוצא של טעמי מס בלבד.

סיווג ההפסד

המס על רווחי ההון נמוך יותר ככלל מהמס על הכנסות פירותיות. הפער בין שיעורי המס, לפי סיווגה השונה של ההכנסה, יכול להגיע ליותר מ-100% (20%-25% על רווח הון, ככלל, לעומת מס פירותי שולי מקסימלי של 45%).

לעומת זאת, סיווג הפעילות בניירות ערך כפעילות עסקית עשוי לסייע ליחיד, כאשר מימוש ניירות הערך יצר הפסד לצורך מס. אולם, פסיקת בתי המשפט המחוזיים מלמדת כי ניסיון לטעון לקיומם של הפסדים מעסק, לאחר שבעבר התייחס הנישום להכנסות מפעילות זו כהכנסה הונית, צפוי להיתקל בקשיים רבים, בעיקר כשדרישה זו מקבלת "ניחוח" רטרואקטיבי. כמו כן, "זגזוג" בין שנות המס צפוי להוביל לבחינה נוספת ומחודשת של הדרך שבה דיווח הנישום על הכנסותיו בעבר.

הפסדים מעסק

* הפסד שוטף:

הפסד שוטף מעסק וממשלח-יד ניתן לקיזוז כנגד הכנסות מכל מקור שהוא, לרבות רווח הון ושבח מקרקעין, באותה שנת מס.

הכרה בהפסד דורשת את מימושו, ואין די בקיום "הפסד על הנייר" (ללא מכירת נייר הערך). לעתים, אנו נפגשים בניסיונות "אגרסיביים" יותר ל"מימוש" ההפסד ללא ניתוק כלכלי מנייר הערך. למשל, ניסיון לטעון לשינוי ייעוד של מלאי ניירות הערך לרכוש קבוע במצוות סעיף 85 לפקודת מס הכנסה, ובהתאמה – יצירת הפסד "רעיוני". או למשל, ניסיון למכור את ניירות הערך לחברה בשליטת הנישום, והפיכתה בשלב מאוחר יותר ל"חברת צינור".

ניסיונות כאלה ודומיהם צפויים להיתקל בהתנגדויות רבות, שעלולות "להוציא את העוקץ" מהתכנון. תכנוני מס מן הסוג האחרון אף עלולים להיתקל בקשיים טכניים שונים, לרבות זיהוי החברה כרוכשת הנייר (תלוי בנייר הערך והמסחר בו).

פסיקת בתי המשפט ופרשנות רשות המסים למונח הפסד "מעסק" עלולות להוביל לקשיים נוספים. בית המשפט העליון קבע בהלכת אחא גודלשטיין כי המונח הפסד מ"עסק" כולל בתוכו גם "עסק אקראי", שמשמעותו היא הכנסה עסקית מסחרית שאיננה בגדר העיסוק הקבוע והסדיר של הנישום. אך גישת רשות המסים, שגם התקבלה על דעת בית המשפט המחוזי בפרשת צבי ברנר, היא כי המונח הפסד מ"עסק" איננו כולל הפסד מ"עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי".

השאלה אם הקו המנחה שקבע בית המשפט העליון בפרשת מודול בטון ובפרשת בן-ארי ישפיע על תוצאות התכנונים ה"מייצרים" הפסדים ועל אפשרויות קיזוז ההפסדים מעסקאות אקראי, עשויה להידון בעתיד.

* הפסד מועבר:

מרגע שהנישום לא הצליח לקזז את כל ההפסד כנגד הכנסות מכל מקור שהוא באותה שנת מס שבה נוצר ההפסד, מצטמצמת יכולתו לקזז את הפסדיו, רק כנגד הכנסות מעסק וממשלח-יד, אם כי הכנסות אלה יכולות לכלול בגדרן רווח הון ושבח מקרקעין בעסק או במשלח-היד.

אחת השאלות המתעוררות היא מה ייחשב לרווח הון "בעסק". ברשות המסים תימצא גישה שמצמצמת, ככלל, מונח זה לשני היבטים. האחד, נדרש ייחוס הפסד מעסק ספציפי כנגד רווח הון או שבח מאותו עסק. השני, רווח ההון ייחשב לרווח הון "בעסק" אם הופק מנכס יצרני – ולא אם הופק מנכס השקעתי שהחזיק הנישום באופן פסיבי.

בפרשת מודול בטון נדונה השאלה האחרונה. ההלכה שקבעו בדעת רוב בפסק הדין השופטים יצחק עמית ויורם דנציגר, היא כי בנסיבות ייחודיות גם רווח הון ממימוש השקעה עשוי להיחשב לרווח הון בעסק.

קיזוז ההפסד בגין מימוש מניות החברה-הבת הותר בפרשת מודול בטון, משום שדובר בחברה-אם ובחברה-בת שהן יחידה כלכלית אחת, לשתיהן מפעלים תעשיתיים בני קו ייצור אחד והן מגישות דו"ח מאוחד, והכול – על רקע תכליתו המיוחדת של חוק עידוד התעשייה (מסים) לראות את החברה-האם והחברה-הבת כיחידה משקית אחת.

יצויין כי בהתקיים מספר תנאים מצטברים, ניתן לקזז הפסדים מועברים מעסק כנגד הכנסת עבודה.

* חובת הקיזוז:

יכולת התמרון של המשקיע כנגד איזו הכנסה לקזז את ההפסד ובאיזה מועד היא מוגבלת במידה מסוימת. כך, למשל, הנישום רשאי לקזז הפסדים מועברים, אך אם ניתן היה לקזז את ההפסד באחת השנים – צפוי הנישום להיתקל בטענה כי אינו רשאי לקזזו בשנה שלאחריה.

האם גם מסגרת זו תיפתח לדיונים מחודשים בעקבות פסיקת בית המשפט העליון? לעתיד הפתרונים. אך לכל כלל יש יוצא/ים מן הכלל, שעשויים לאפשר את תכנון קיזוז ההפסד.

לשון סעיף 28 לפקודת מס הכנסה דורשת מהנישום לקזז את ההפסדים כנגד הכנסה "חייבת". מכאן, לכאורה, כי אין חובה בקיזוז הפסדים כנגד הכנסות פטורות ממס.

כמו כן, על אף החובה הכללית בקיזוז הפסדים כנגד הכנסה חייבת (מכל סוג – אם מדובר בהפסד שוטף; ומעסק או ממשלח-יד – אם מדובר בהפסד מועבר), רשאי הנישום לבקש לא לקזז את ההפסד כנגד רווח הון שהוא סכום אינפלציוני, או כנגד רווח הון, ריבית או דיבידנד אם שיעור המס החל עליהם אינו עולה על 20%.

היתרון בקיומה של הוראה זו נעוץ ביכולת לקזז, בחלק מהמקרים, את ההפסד כנגד הכנסות החייבות במס בשיעור מס גבוה, ולא כנגד הכנסות החייבות במס בשיעור מס נמוך.

בפרשת מודול בטון קבע בית המשפט העליון כי חיוב חברה לקזז את הפסדיה "הרגילים" כנגד הכנסותיה הפטורות ממס היה מכרסם ומעקר את ההטבה הגלומה בפטור ממס על ההכנסות מפעילות המפעל מאושר בשנות ההטבה. לכן, הוא איפשר לא לקזז הפסד רגיל כנגד הכנסה מועדפת.

הפסדים הוניים

"דרך המלך" ליחיד ש"ספג" הפסדים בשוק ההון היא בחינת אפשרות לסווג את ההפסדים כהפסדי הון וקיזוזם בהתאם.

* הפסד הון שוטף :

הפסד הון, שאילו היה רווח הון היה חייב במס, יקוזז תחילה כנגד רווח הון ריאלי או כנגד שבח מקרקעין (היתרה תקוזז כנגד סכום אינפלציוני חייב, ביחס של 3.5:1). שבח ממכירת מקרקעין יכול לבוא לביטוי גם במכירת דירת מגורים, ועל הנישום לשקול את החלופות השונות הפתוחות בפניו בהקשר זה.

קיזוז הפסדי הון ממכירת נייר ערך בשנה השוטפת אפשרי גם כנגד הכנסות פסיביות מסוימות, ולא רק כנגד רווחי הון: כנגד הכנסה מריבית או מדיבידנד ששולמו בשל אותו נייר ערך שנמכר בהפסד; או, כנגד הכנסה מריבית או מדיבידנד בשל ניירות ערך אחרים (ולאו דווקא בגין אותו נייר ערך שנמכר בהפסד), ובלבד שהמס החל על הריבית או הדיבידנד שקיבל האדם לא עולה על 25%.

אחד האפיקים ה"מפתים" לקיזוז הפסדים הוא הכנסות מדיבידנד. יחיד המשקיע בשוק ההון אשר יכול "למשוך" דיבידנד מחברה בשליטתו, אף עשוי "לרצות" לממש הפסדים בשוק ההון, במטרה להימנע מחבות אפקטיבית במס על הההכנסות מהדיבידנד.

אפשרות זו היא כה "מפתה" עד שהנישום עשוי לבחור במימוש נייר הערך במועד שאינו "מפתה" מבחינה מסחרית ומימונית, ובלבד שיוביל להפסד. נשוב ונזכיר כי ראוי "לדאוג" תחילה להפקת רווחים ולא לקיזוז הפסדים, וכי תכנוני מס (או "ניצול" הוראות מס) עשויים להיתקל בקשיים שונים.

גם בהקשר זה עולה שאלת מימושו ה"רעיוני" של ההפסד ושאלת לגיטימיות התכנון למימוש "רעיוני".

* בחירת ההכנסה לקיזוז:

שיעור המס בגין רווח ההון הריאלי ממכירת נכסי הון מסוימים עולה על 20%-25%. בהתאמה עולה השאלה – האם רשאי הנישום לקזז הפסד ממימוש נייר ערך סחיר בשוק ההון (שאילו היה רווח היה משלם, למשל, 20%) כנגד רווח הון הנישום בשיעור מס גבוה יותר מ-20% (למשל, בגין נכס שנרכש קודם לשנת 2003), בכפוף להוראות המעבר.

ומנגד, האם רשאי הנישום לבחור שלא לקזז כנגד ההפסד ממימוש נייר ערך סחיר, רווח הון החייב בשיעור מס מופחת (למשל, בגין רכישת הנכס בשנת 1951), ולהעדיף למשל על פני אותו רווח, הכנסה מדיבידנד שהופקה בשנת המס.

הניסיון "לנווט" בין סוגי הרווחים צפוי להיתקל בהתנגדות רשות המסים. אך ייתכן כי בתנאים מסוימים ובהתבסס על לשון הפקודה, כמו גם על היקשים כלכליים מפרשת מודול בטון, למשל, אפשר יהיה להציג עמדה שונה.

* הפסד הון מועבר:

אם הנישום לא הצליח לקזז את ההפסד מנייר הערך בשנה השוטפת, הוא רשאי, בתנאים הרלוונטיים, להעבירו לשנים הבאות ולקזזו כנגד רווח הון, לרבות שבח מקרקעין. המגבלה החקיקתית, שלפיה הנישום היה רשאי לקזז את הפסד ההון רק למשך 7 שנים, בוטלה. מנגד, המחוקק קבע מפורשות כי תנאי לקיזוז ההפסד הוא הגשת דו"ח לפקיד השומה לשנת המס שבה היה ההפסד.

נזכיר כי נישום המבקש "לגלגל" הפסד מנייר ערך לשנים מאוחרות לשנה השוטפת, על אף שיכול היה לקזזו בשנה השוטפת, צפוי להיתקל בקשיים, ולא ברור אם פסיקתו האחרונה של העליון תסייע בידו.

הלכת מודול בטון: מרחיבים את תחולת דיני הקיזוז

השופט יצחק עמית קבע חד-משמעית בהלכת מודול בטון כי כאשר קיימת אי-בהירות בדבר היקף תחולת דיני קיזוז ההפסדים, יש לבכר בדרך-כלל גישה המביאה להרחבת התחולה על פני גישה המביאה לצמצומה. כלומר, נקודת המוצא בפירוש ההוראות בסוגיות קיזוז ההפסדים – אם וככל שנדרשת להן פרשנות – היא מתן אפשרות לקיזוז הפסדים, ולא שלילת הקיזוז.

אין להקל ראש בקביעת מסלול פרשני זה של בית המשפט העליון בשל מספר טעמים.

במישור הפרקטי, סוגיית קיזוז ההפסדים מובילה לדיונים רבים ולמחלוקות שונות בין הנישומים ומייצגיהם. הליכה לכיוונו של "האור (הליברלי) בקצה המנהרה" לא תהפוך אמנם בן-יום ל"הליכה על פני מים", אך עשויה לשפר ולייעל את הדיון המנהלי.

פעמים רבות נראה,כי מודל קיזוז ההפסדים הישראלי, כפי שנקבע בחקיקת המס, "עסוק" יותר בקביעת מגבלות על קיזוז ההפסדים, מאשר בבחינת המהות הכלכלית של ההפסד הנדרש בקיזוז.

מודל המס הסטטוטורי נתפס כשונה במידה ניכרת מההתייחסות הכלכלית והחשבונאית למשמעותו של ההפסד כ"נכס". הדרך הפרשנית הברורה שקבע בית המשפט העליון עשויה לצמצם את הפערים שנוצרו במהלך השנים בין הדרישות הפיסקליות לקיזוז ההפסד לבין הגישה הכלכלית והגישה החשבונאית.

פרשנות ליברלית עשויה להוות זרז ל"הנעת גלגלי המשק" ולהסרת "חסמי מס". שימוש לגיטימי בהפסד יוצר "מגן מס" (בגובה ההפסד לקיזוז מוכפל בשיעור המס הרלוונטי) מפני חבויות מס על הכנסות עתידיות. קיומו של מגן מס עשוי, למשל, להוות תמריץ לכניסתו של משקיע לגוף עסקי הנמצא בקשיים ולהצילו מפני שקיעה לתהום הנשייה.

הידיעה, ולו הקונסטרוקטיבית, על ניסיון לאזן וליצור שוויון בין ה"זריזות" בחיובן במס של הכנסות לבין ה"איטיות" בקיזוז הפסדים, עשויה לשפר את הרצון לבצע השקעות וליטול סיכונים מחושבים. ידיעה זו יכולה לסייע הן להשקעותיהם של היחיד ושל התאגידים השונים.

עם זאת, חשוב לזכור כי הרחבת תחולת קיזוז הפסדים אין משמעותה מתן דרור לקיזוז כל הפסד, בכל דרך שהיא וכנגד כל הכנסה. ניסיון "למתוח" את תחולת דיני הקיזוז אל מעבר לרצוי עלולה להיתפס כגורמת לפגיעה קשה מדי באוצר המדינה – ולהוביל את "מטוטלת הפרשנות" לכיוון ההפוך.

הפסד הון מניירות ערך – האם רשאי הנישום לבחור כנגד מה לקזזו?

עמית מוכתר, רו"ח , גיל רוזנשטוק, רו"ח (משפטן), (שוגר למערכת על ידי החבר צחי אונגר)

סדר קיזוז הפסדים – האם ניתן לבחור?

משבר האשראי הפוקד אותנו בימים אלו לא פסח על הבורסה, דבר שגורם לנישומים רבים הפסדי הון ממכירת ניירות ערך. הפסדי הון אלו ניתנים לקיזוז כנגד רווחי הון, ולא כנגד הכנסות פרותיות. אולם, סעיף 92(א)(4) לפקודת מס הכנסה מהווה חריג לכלל האמור, וקובע כי הפסד הון מניירות ערך ניתן לקיזוז גם כנגד: "הכנסה מריבית או מדיבידנד בשל ניירות ערך אחרים, ובלבד ששיעור המס החל על הריבית או הדיבידנד שקיבל אותו אדם לא עולה על 25%".

שיטת קיזוז הפסדים הנהוגה בישראל הינה שיטה של "הפסד כנגד רווח" ולא שיטת "מס כנגד מס", שכן שיטת הקיזוז מס כנגד מס על "הכנסות מיוחדות בשוק ההון", בוטלהבתיקון לפקודת מס הכנסה מספר 147 (ראו סעיף 105טו' טרם ביטולו).

נשאלת השאלה, מה הדין כאשר לנישום קיימים גם רווחי הון מניירות ערך, בנוסף להכנסות מדיבידנד כאמור, האם רשאי הנישום לבחור כנגד מה לקזז את הפסד ההון מניירות הערך?

ניקח לדוגמה נישום יחיד, אשר ביצע שלשה ארועי מס בשנת 2008:

* הפסד הון מנייר ערך בסך 100 (שאילו היה רווח היה ממוסה בשעור 20%);

* רווח הון מנייר ערך בסך 100 (ממוסה בשעור 20%);

* דיבידנד מחברה שהוא בעל מניות מהותי בה בסך 100 (ממוסה בשעור 25%).

האם רשאי הנישום לבחור את סדר קיזוז ההפסדים, ולבקש לקזז את הפסד ההון מניירות ערך, שאילו היה רווח, היה מתחייב במס בשעור 20%, דווקא כנגד הכנסות מדיבידנד, החייבות במס בשעור 25% (כשנתקבלו בידי בעל מניות מהותי), ולא כנגד רווח הון מניירות ערך, בגינו ישולם מס בשעור 20% בלבד?

סדר קיזוז הפסדים – לשון הפקודה

סעיף 92(א)(4) לפקודת מס הכנסה קובע: "היה לאדם הפסד הון ממכירת נייר ערך בשנת המס, יחולו עליו הוראות פסקאות (1) או (3), לפי הענין, ואולם הפסד ההון יקוזז גם כנגד אלה… הכנסה מריבית או מדיבידנד בשל ניירות ערך אחרים…".

מלשון החוק עולה, כי בפני הנישום עומדת האפשרות לבחור את סדר קיזוז ההפסדים. צא ולמד, כאשר רוצה המחוקק לקבוע את סדר קיזוז ההפסדים, הוא עושה כן במפורש:

* בעניין קיזוז הפסד הון כנגד רווח הון ריאלי או כנגד רווח הון אינפלציוני, נקבע בסעיף 92(א)(1), כי סכום הפסד הון: "יקוזז תחילה כנגד רווח

ההון הריאלי…".

* בעניין קיזוז הפסד שהיה לתושב ישראל בעסק מחוץ לישראל, נקבע בסעיף 29(2)(א), כי סכום ההפסד: "יקוזז תחילה כנגד הכנסתו החייבת, לרבות רווח הון, באותה שנת מס מעסק או ממשלח יד מחוץ לישראל".

בעניין קיזוז הפסד הון מניירות ערך, המחוקק לא מצא לנכון להגביל את סדר קיזוז הפסד ההון, ואף קבע מפורשות כי ניתן לקזז את הפסד ההון "גם כנגד" הכנסה מדיבידנד, לבחירתו של הנישום.

יתרה מכך, סעיף 92(ג) לפקודה קובע, כי שר האוצר רשאי לקבוע הוראות לענין:

"קביעת סדר קיזוז ההפסדים וייחוס הרווחים…", ומשלא השתמש שר האוצר בסמכותו, ולא קבע הוראות לענין סדר קיזוז הפסדים כאמור, אנחנו סבורים כי הנישום רשאי לקבוע את סדר הקיזוז, באופן שימזער את סכום המס שעליו לשלם לפקיד השומה.

סדר קיזוז הפסדים – פרשנות תכליתית

החלוקה בין רווח הוני להכנסה פרותית העסיקה רבות את בתי המשפט בארץ ובעולם. כללים שונים נקבעו לגבי ההכנסה הנובעת מפירות העץ, לעומת מכירת העץ עצמו. נשאלת השאלה מדוע לעניין קיזוז הפסדים, המחוקק "עירבב" הפסדי הון ממכירת העץ (מניות, אג"ח) עם פרי הדיבידנד והריבית?

התשובה לכך היא משום שמבחינה כלכלית, הדיבידנד מהווה תחליף לרווח הון ממניות, בדומה לריבית שמהווה תחליף לרווח הון מאג"ח. כאשר משולם דיבידנד בגין מניה או ריבית בגין אג"ח, כוחות השוק מתקנים את מחיר העץ מיידית, בהתאם לכמות הפרות שנקטפו ממנו זה עתה, ובמקביל קטן רווח ההון (גדל הפסד ההון) ממכירת העץ.

במילים אחרות, תשלום הריבית על אג"ח במועד מסויים, עלול להוריד את מחיר השוק שלו מיידית, ובכך לגרום להפסד הון במכירתו בשל עצם תשלום הריבית. בדומה לכך, לפעמים עלול להיווצר הפסד הון ממכירת מניה, רק בשל עצם חלוקת הדיבידנד, בסמוך לפני מועד מכירתה. לפיכך, טיבעי, כלכלי והוגן, שיהיה ניתן לקזז הפסד הון מניירות ערך כנגד דיבידנד, לא פחות משיהיה ניתן לקזז הפסד הון כנגד רווח הון.

אחרית דבר

כללי קיזוז הפסדים בפקודת מס הכנסה ידועים במורכבותם ואי ביסוסם על המהות הכלכלית. המגבלות והתנאים המונעים קיזוז חופשי של הפסדים (הון ופרות, אקטיבי ופסיבי, קדימה ואחורה), עומדים בסתירה לעקרון ההתעשרות, המצוי בבסיסה של הטלת

המס בישראל.

אנחנו סבורים, כי לשון החוק רואה עין בעין את תכליתו, והנישום רשאי – לשונית וכלכלית – לבקש לקזז את הפסד ההון מניירות ערך, שאילו היה רווח, היה מתחייב במס בשעור 20%, דווקא כנגד הכנסות מדיבידנד, החייבות במס בשעור 25% (כשנתקבלו בידי בעל מניות מהותי), ולא כנגד רווח הון מניירות ערך, בגינו ישולם מס בשעור 20% בלבד.

מידע נוסף באתר מיסים ועסקים www.ralc.co.il