עדכוני מיסוי

א. נדמה לי שבמבחן היה חומר שלא נלמד או שאני טועה?

ב. למעוניינים, ראו עדכון (מצ"ב) באשר ליום המכירה בעסקות התלויות בשינוי יעוד תכנוני עתידי.

ג. כמו"כ ראו במצ"ב באשר לחלופה שלישית לעסקת אקראי (קבוצות רכישה) ועוד ועוד.

עדכון מיסים

הוראות ותנאים לאישור דוחות כספיים

תקנות החברות (הוראות ותנאים לעניין הליך אישור הדוחות הכספיים) תשע-2010

תקנות החברות (הוראות ותנאים לעניין הליך אישור הדוחות הכספיים), תש"ע – 2010 (להלן: "תקנות החברות") פורסמה לאחרונה.

בהתאם לסעיף 171(ג) לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") נקבע כי: "הדוחות הכספיים יאושרו בידי הדירקטוריון, ייחתמו בשמו, ויובאו לפני האסיפה השנתית".

עוד נקבע בסעיף 171(ה) לחוק החברות כי לשר המשפטים סמכות לקבוע הוראות ותנאים לעניין הליך אישור דוחות כספיים. בשל כך פורסמו תקנות החברות.

תקנות החברות קובעות כי חברה ציבורית[1] [למעט חברה כאמור בסעיף 171(ד)] לחוק נדרשת למנות ועדה לבחינת הדוחות הכספיים (להלן: "הועדה").

להלן מאפייני הועדה:

  • מספר חבריה לא יפחת משלושה[2].
  • יו"ר הועדה יהיה דירקטור חיצוני.
  • כל חבריה יכהנו כדירקטורים בחברה ורוב חבריה יהיו דירקטורים בלתי תלויים.
  • לכל חבריה היכולת לקרוא ולהבין דוחות כספיים ולפחות אחד מהדירקטורים הבלתי תלויים הוא בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית[3].
  • חברי הועדה נתנו הצהרה טרם מינויים כאמור בתקנות החברות.
  • המניין החוקי לדיון ולקבלת החלטות בועדה יהיה רוב חבריה ובלבד שרוב הנוכחים הם דירקטורים בלתי תלויים ובהם דירקטור אחד חיצוני לפחות.

 

יצויין כי ועדת ביקורת אשר מתקיימים בה התנאים שלעיל יכולה לשמש בנוסף כוועדה לבחינת הדוחות הכספיים.

תקנות החברות קובעות כי בטרם הבאת הדוחות הכספיים לדיון ואישור הדירקטוריון התקיים הליך אישור הדוחות הכספיים כלהלן:

א.        הועדה לבחינת הדוחות הכספיים דנה בישיבותיה וגיבשה המלצה לדירקטוריון בדבר:

  • ההערכות והאומדנים שנעשו בקשר עם הדוחות הכספיים.
  • הבקרות הפנימיות הקשורות בדיווח הכספי.
  • שלמות ונאותות הגילוי בדוחות הכספיים.
  • המדיניות החשבונאית שאומצה והטיפול החשבונאי שיושם בעניינים המהותיים של התאגיד.
  • הערכות שווי, לרבות ההנחות והאומדנים שבבסיסן, שעליהן נסמכים נתונים בדוחות הכספיים.

ב.        רואה החשבון המבקר יזומן לכל ישיבות הועדה לבחינת הדוחות הכספיים.

ג.          המבקר הפנימי יקבל הודעות על קיום ישיבות הועדה ויהיה רשאי להשתתף בהן.

ד.        הועדה העבירה לדירקטוריון את המלצותיה לעניין אישור הדוחות הכספיים תוך זמן סביר לפני הדיון בדירקטוריון וכן עליה לדווח לדירקטוריון על כל ליקוי או בעיה שהתגלו במהלך הבדיקה.

ה.        הדירקטוריון דן במסגרת אישור הדוחות הכספיים בהמלצות הועדה.

 

תחולה 

הוראות תקנות החברות יחולו על אישור דוחות כספיים ליום 31 בדצמבר 2010 ואילך.

 


[1] חברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה או שהוצעו לציבור על פי תשקיף, כמשמעותו בחוק ניירות ערך, או שהוצעו לציבור מחוץ לישראל על פי מסמך הצעה לציבור הנדרש לפי הדין מחוץ לישראל, ומוחזקות בידי הציבור, למעט חברות ציבוריות שניירות הערך שלהן הוצעו לציבור מחוץ לישראל בלבד או שהם רשומים למסחר בבורסה מחוץ לישראל בלבד.

[2] כחבריה לא ימונו יו"ר הדירקטוריון וכל דירקטור שמועסק על יד החברה או מעניק לחברה שירותים דרך קבע וכן בעל השליטה או קרובו (קרוב הינו: בן זוג, אח, אחות, הורה, הורי הורה, צאצא, צאצא של בן הזוג או בן זוגו של כל אחד מאלה).

[3] כהגדרתם בתקנות החברות (תנאים ומבחנים לדירקטור בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית ולדירקטור בעל כשירות מקצועית), תשס"ו-2005, אשר הותקנו מכח סעיף 240(א1)(2) לחוק החברות.

 מתוך חוזר מחלקה מקצועית של BDO זיו האפט

מהי הפסיקה לגבי קיזוז הפסדים בשוק ההון

ידידינו עו"ד צחי אונגר משגר לנו את המאמר הבא:

לקראת הגשת דו"חות המס: מהי הפסיקה לגבי קיזוז הפסדים בשוק ההון

הרווחים שמומשו בבורסה ב-2009 מאפשרים ניצול הפסדים מ-2008 ■ הפסיקה האחרונה של העליון בתחום קיזוז ההפסדים מאירה פנים ■ "גלובס" מכין את הנישומים לקראת הגשת דו"חות המס של השנה שחלפה ■ פרויקט מיוחד

בימים אלה נערך המשק להגשת דו"חות המס לשנת 2009. ירידות השערים שנרשמו בבורסות בשנת 2008, לעומת עליות השערים ב-2009, מחייבות דיון חוזר בשאלת קיזוז ההפסדים משוק ההון. פסיקת בית המשפט העליון מהתקופה האחרונה הזרימה "דם חדש" למערכה, תוך קביעת דרך פרשנית ליברלית המאירה פנים לנישומים בשאלות משפטיות הרלוונטיות לקיזוז הפסדים.

הבנת וניתוח הקשיים שעומדים לפני הנישום המבקש לקזז את הפסדיו, מצד אחד, ושל אפשרויות הקיזוז השונות תוך תכנון פעילותו בהתאם, מצד שני, יסייעו בידו להיערך לעתיד.

"גלובס" יבחן מספר סוגיות מרכזיות בתחום קיזוז ההפסדים שנוצרו בישראל – החל בדרך סיווגו של ההפסד משוק ההון, המשך בקיזוז הפסדים מעסק, וכלה בקיזוז הפסדים הוניים – תוך מתן דגש לתוצאות הפרשניות הנובעות מההלכות האחרונות שנפסקו בבית המשפט העליון, בפרשת מודול בטון ובפרשת בן-ארי.

קיזוז מלאכותי

מבקש הקיזוז חייב לבחון שתי מהמורות מקדמיות. הראשונה, השיקולים העסקיים-כלכליים עומדים לפני שיקולי המס, ובדרך-כלל ידחו אותם. לא ראוי ששיקולי המס "יעוורו" את עיני איש העסקים, כך שמתוך כוונה "לדאוג" לקיומו של הפסד "ישכח" מיצירת ההכנסה. השנייה, כל תכנון של פעילות וכל קיזוז של הפסד חייבים לעמוד במבחני לגיטימיות תכנון המס ותוך גילוים המלא כנדרש.

בד בבד, פסיקת בית המשפט העליון מלמדת כי לעתים גם הגדרתה של עסקה כמלאכותית – וללא טעם מסחרי כלשהו – לא תמנע את קיזוז ההפסד או חלקו.

בהלכת בן-ארי הבהיר המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, כי במקרים מסוימים יתאפשר קיזוז הפסדים, גם כאשר לעסקת רכישת מניותיה של חברה מפסידה אין טעם מסחרי והמטרה הדומיננטית היא ניצול ההפסד.

פסק דינו של ריבלין הצר את יכולתו של פקיד השומה למנוע קיזוז הפסדים בעסקאות מלאכותיות, ופתח – לא לכל עסקה – את "מעבר הגבול" לשימוש בהפסד כ"נכס". עם זאת, מוטב לנישום לבחון היטב אם קיזוז ההפסדים נעשה במסגרת פעילות מסחרית ראויה ולא כפועל יוצא של טעמי מס בלבד.

סיווג ההפסד

המס על רווחי ההון נמוך יותר ככלל מהמס על הכנסות פירותיות. הפער בין שיעורי המס, לפי סיווגה השונה של ההכנסה, יכול להגיע ליותר מ-100% (20%-25% על רווח הון, ככלל, לעומת מס פירותי שולי מקסימלי של 45%).

לעומת זאת, סיווג הפעילות בניירות ערך כפעילות עסקית עשוי לסייע ליחיד, כאשר מימוש ניירות הערך יצר הפסד לצורך מס. אולם, פסיקת בתי המשפט המחוזיים מלמדת כי ניסיון לטעון לקיומם של הפסדים מעסק, לאחר שבעבר התייחס הנישום להכנסות מפעילות זו כהכנסה הונית, צפוי להיתקל בקשיים רבים, בעיקר כשדרישה זו מקבלת "ניחוח" רטרואקטיבי. כמו כן, "זגזוג" בין שנות המס צפוי להוביל לבחינה נוספת ומחודשת של הדרך שבה דיווח הנישום על הכנסותיו בעבר.

הפסדים מעסק

* הפסד שוטף:

הפסד שוטף מעסק וממשלח-יד ניתן לקיזוז כנגד הכנסות מכל מקור שהוא, לרבות רווח הון ושבח מקרקעין, באותה שנת מס.

הכרה בהפסד דורשת את מימושו, ואין די בקיום "הפסד על הנייר" (ללא מכירת נייר הערך). לעתים, אנו נפגשים בניסיונות "אגרסיביים" יותר ל"מימוש" ההפסד ללא ניתוק כלכלי מנייר הערך. למשל, ניסיון לטעון לשינוי ייעוד של מלאי ניירות הערך לרכוש קבוע במצוות סעיף 85 לפקודת מס הכנסה, ובהתאמה – יצירת הפסד "רעיוני". או למשל, ניסיון למכור את ניירות הערך לחברה בשליטת הנישום, והפיכתה בשלב מאוחר יותר ל"חברת צינור".

ניסיונות כאלה ודומיהם צפויים להיתקל בהתנגדויות רבות, שעלולות "להוציא את העוקץ" מהתכנון. תכנוני מס מן הסוג האחרון אף עלולים להיתקל בקשיים טכניים שונים, לרבות זיהוי החברה כרוכשת הנייר (תלוי בנייר הערך והמסחר בו).

פסיקת בתי המשפט ופרשנות רשות המסים למונח הפסד "מעסק" עלולות להוביל לקשיים נוספים. בית המשפט העליון קבע בהלכת אחא גודלשטיין כי המונח הפסד מ"עסק" כולל בתוכו גם "עסק אקראי", שמשמעותו היא הכנסה עסקית מסחרית שאיננה בגדר העיסוק הקבוע והסדיר של הנישום. אך גישת רשות המסים, שגם התקבלה על דעת בית המשפט המחוזי בפרשת צבי ברנר, היא כי המונח הפסד מ"עסק" איננו כולל הפסד מ"עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי".

השאלה אם הקו המנחה שקבע בית המשפט העליון בפרשת מודול בטון ובפרשת בן-ארי ישפיע על תוצאות התכנונים ה"מייצרים" הפסדים ועל אפשרויות קיזוז ההפסדים מעסקאות אקראי, עשויה להידון בעתיד.

* הפסד מועבר:

מרגע שהנישום לא הצליח לקזז את כל ההפסד כנגד הכנסות מכל מקור שהוא באותה שנת מס שבה נוצר ההפסד, מצטמצמת יכולתו לקזז את הפסדיו, רק כנגד הכנסות מעסק וממשלח-יד, אם כי הכנסות אלה יכולות לכלול בגדרן רווח הון ושבח מקרקעין בעסק או במשלח-היד.

אחת השאלות המתעוררות היא מה ייחשב לרווח הון "בעסק". ברשות המסים תימצא גישה שמצמצמת, ככלל, מונח זה לשני היבטים. האחד, נדרש ייחוס הפסד מעסק ספציפי כנגד רווח הון או שבח מאותו עסק. השני, רווח ההון ייחשב לרווח הון "בעסק" אם הופק מנכס יצרני – ולא אם הופק מנכס השקעתי שהחזיק הנישום באופן פסיבי.

בפרשת מודול בטון נדונה השאלה האחרונה. ההלכה שקבעו בדעת רוב בפסק הדין השופטים יצחק עמית ויורם דנציגר, היא כי בנסיבות ייחודיות גם רווח הון ממימוש השקעה עשוי להיחשב לרווח הון בעסק.

קיזוז ההפסד בגין מימוש מניות החברה-הבת הותר בפרשת מודול בטון, משום שדובר בחברה-אם ובחברה-בת שהן יחידה כלכלית אחת, לשתיהן מפעלים תעשיתיים בני קו ייצור אחד והן מגישות דו"ח מאוחד, והכול – על רקע תכליתו המיוחדת של חוק עידוד התעשייה (מסים) לראות את החברה-האם והחברה-הבת כיחידה משקית אחת.

יצויין כי בהתקיים מספר תנאים מצטברים, ניתן לקזז הפסדים מועברים מעסק כנגד הכנסת עבודה.

* חובת הקיזוז:

יכולת התמרון של המשקיע כנגד איזו הכנסה לקזז את ההפסד ובאיזה מועד היא מוגבלת במידה מסוימת. כך, למשל, הנישום רשאי לקזז הפסדים מועברים, אך אם ניתן היה לקזז את ההפסד באחת השנים – צפוי הנישום להיתקל בטענה כי אינו רשאי לקזזו בשנה שלאחריה.

האם גם מסגרת זו תיפתח לדיונים מחודשים בעקבות פסיקת בית המשפט העליון? לעתיד הפתרונים. אך לכל כלל יש יוצא/ים מן הכלל, שעשויים לאפשר את תכנון קיזוז ההפסד.

לשון סעיף 28 לפקודת מס הכנסה דורשת מהנישום לקזז את ההפסדים כנגד הכנסה "חייבת". מכאן, לכאורה, כי אין חובה בקיזוז הפסדים כנגד הכנסות פטורות ממס.

כמו כן, על אף החובה הכללית בקיזוז הפסדים כנגד הכנסה חייבת (מכל סוג – אם מדובר בהפסד שוטף; ומעסק או ממשלח-יד – אם מדובר בהפסד מועבר), רשאי הנישום לבקש לא לקזז את ההפסד כנגד רווח הון שהוא סכום אינפלציוני, או כנגד רווח הון, ריבית או דיבידנד אם שיעור המס החל עליהם אינו עולה על 20%.

היתרון בקיומה של הוראה זו נעוץ ביכולת לקזז, בחלק מהמקרים, את ההפסד כנגד הכנסות החייבות במס בשיעור מס גבוה, ולא כנגד הכנסות החייבות במס בשיעור מס נמוך.

בפרשת מודול בטון קבע בית המשפט העליון כי חיוב חברה לקזז את הפסדיה "הרגילים" כנגד הכנסותיה הפטורות ממס היה מכרסם ומעקר את ההטבה הגלומה בפטור ממס על ההכנסות מפעילות המפעל מאושר בשנות ההטבה. לכן, הוא איפשר לא לקזז הפסד רגיל כנגד הכנסה מועדפת.

הפסדים הוניים

"דרך המלך" ליחיד ש"ספג" הפסדים בשוק ההון היא בחינת אפשרות לסווג את ההפסדים כהפסדי הון וקיזוזם בהתאם.

* הפסד הון שוטף :

הפסד הון, שאילו היה רווח הון היה חייב במס, יקוזז תחילה כנגד רווח הון ריאלי או כנגד שבח מקרקעין (היתרה תקוזז כנגד סכום אינפלציוני חייב, ביחס של 3.5:1). שבח ממכירת מקרקעין יכול לבוא לביטוי גם במכירת דירת מגורים, ועל הנישום לשקול את החלופות השונות הפתוחות בפניו בהקשר זה.

קיזוז הפסדי הון ממכירת נייר ערך בשנה השוטפת אפשרי גם כנגד הכנסות פסיביות מסוימות, ולא רק כנגד רווחי הון: כנגד הכנסה מריבית או מדיבידנד ששולמו בשל אותו נייר ערך שנמכר בהפסד; או, כנגד הכנסה מריבית או מדיבידנד בשל ניירות ערך אחרים (ולאו דווקא בגין אותו נייר ערך שנמכר בהפסד), ובלבד שהמס החל על הריבית או הדיבידנד שקיבל האדם לא עולה על 25%.

אחד האפיקים ה"מפתים" לקיזוז הפסדים הוא הכנסות מדיבידנד. יחיד המשקיע בשוק ההון אשר יכול "למשוך" דיבידנד מחברה בשליטתו, אף עשוי "לרצות" לממש הפסדים בשוק ההון, במטרה להימנע מחבות אפקטיבית במס על הההכנסות מהדיבידנד.

אפשרות זו היא כה "מפתה" עד שהנישום עשוי לבחור במימוש נייר הערך במועד שאינו "מפתה" מבחינה מסחרית ומימונית, ובלבד שיוביל להפסד. נשוב ונזכיר כי ראוי "לדאוג" תחילה להפקת רווחים ולא לקיזוז הפסדים, וכי תכנוני מס (או "ניצול" הוראות מס) עשויים להיתקל בקשיים שונים.

גם בהקשר זה עולה שאלת מימושו ה"רעיוני" של ההפסד ושאלת לגיטימיות התכנון למימוש "רעיוני".

* בחירת ההכנסה לקיזוז:

שיעור המס בגין רווח ההון הריאלי ממכירת נכסי הון מסוימים עולה על 20%-25%. בהתאמה עולה השאלה – האם רשאי הנישום לקזז הפסד ממימוש נייר ערך סחיר בשוק ההון (שאילו היה רווח היה משלם, למשל, 20%) כנגד רווח הון הנישום בשיעור מס גבוה יותר מ-20% (למשל, בגין נכס שנרכש קודם לשנת 2003), בכפוף להוראות המעבר.

ומנגד, האם רשאי הנישום לבחור שלא לקזז כנגד ההפסד ממימוש נייר ערך סחיר, רווח הון החייב בשיעור מס מופחת (למשל, בגין רכישת הנכס בשנת 1951), ולהעדיף למשל על פני אותו רווח, הכנסה מדיבידנד שהופקה בשנת המס.

הניסיון "לנווט" בין סוגי הרווחים צפוי להיתקל בהתנגדות רשות המסים. אך ייתכן כי בתנאים מסוימים ובהתבסס על לשון הפקודה, כמו גם על היקשים כלכליים מפרשת מודול בטון, למשל, אפשר יהיה להציג עמדה שונה.

* הפסד הון מועבר:

אם הנישום לא הצליח לקזז את ההפסד מנייר הערך בשנה השוטפת, הוא רשאי, בתנאים הרלוונטיים, להעבירו לשנים הבאות ולקזזו כנגד רווח הון, לרבות שבח מקרקעין. המגבלה החקיקתית, שלפיה הנישום היה רשאי לקזז את הפסד ההון רק למשך 7 שנים, בוטלה. מנגד, המחוקק קבע מפורשות כי תנאי לקיזוז ההפסד הוא הגשת דו"ח לפקיד השומה לשנת המס שבה היה ההפסד.

נזכיר כי נישום המבקש "לגלגל" הפסד מנייר ערך לשנים מאוחרות לשנה השוטפת, על אף שיכול היה לקזזו בשנה השוטפת, צפוי להיתקל בקשיים, ולא ברור אם פסיקתו האחרונה של העליון תסייע בידו.

הלכת מודול בטון: מרחיבים את תחולת דיני הקיזוז

השופט יצחק עמית קבע חד-משמעית בהלכת מודול בטון כי כאשר קיימת אי-בהירות בדבר היקף תחולת דיני קיזוז ההפסדים, יש לבכר בדרך-כלל גישה המביאה להרחבת התחולה על פני גישה המביאה לצמצומה. כלומר, נקודת המוצא בפירוש ההוראות בסוגיות קיזוז ההפסדים – אם וככל שנדרשת להן פרשנות – היא מתן אפשרות לקיזוז הפסדים, ולא שלילת הקיזוז.

אין להקל ראש בקביעת מסלול פרשני זה של בית המשפט העליון בשל מספר טעמים.

במישור הפרקטי, סוגיית קיזוז ההפסדים מובילה לדיונים רבים ולמחלוקות שונות בין הנישומים ומייצגיהם. הליכה לכיוונו של "האור (הליברלי) בקצה המנהרה" לא תהפוך אמנם בן-יום ל"הליכה על פני מים", אך עשויה לשפר ולייעל את הדיון המנהלי.

פעמים רבות נראה,כי מודל קיזוז ההפסדים הישראלי, כפי שנקבע בחקיקת המס, "עסוק" יותר בקביעת מגבלות על קיזוז ההפסדים, מאשר בבחינת המהות הכלכלית של ההפסד הנדרש בקיזוז.

מודל המס הסטטוטורי נתפס כשונה במידה ניכרת מההתייחסות הכלכלית והחשבונאית למשמעותו של ההפסד כ"נכס". הדרך הפרשנית הברורה שקבע בית המשפט העליון עשויה לצמצם את הפערים שנוצרו במהלך השנים בין הדרישות הפיסקליות לקיזוז ההפסד לבין הגישה הכלכלית והגישה החשבונאית.

פרשנות ליברלית עשויה להוות זרז ל"הנעת גלגלי המשק" ולהסרת "חסמי מס". שימוש לגיטימי בהפסד יוצר "מגן מס" (בגובה ההפסד לקיזוז מוכפל בשיעור המס הרלוונטי) מפני חבויות מס על הכנסות עתידיות. קיומו של מגן מס עשוי, למשל, להוות תמריץ לכניסתו של משקיע לגוף עסקי הנמצא בקשיים ולהצילו מפני שקיעה לתהום הנשייה.

הידיעה, ולו הקונסטרוקטיבית, על ניסיון לאזן וליצור שוויון בין ה"זריזות" בחיובן במס של הכנסות לבין ה"איטיות" בקיזוז הפסדים, עשויה לשפר את הרצון לבצע השקעות וליטול סיכונים מחושבים. ידיעה זו יכולה לסייע הן להשקעותיהם של היחיד ושל התאגידים השונים.

עם זאת, חשוב לזכור כי הרחבת תחולת קיזוז הפסדים אין משמעותה מתן דרור לקיזוז כל הפסד, בכל דרך שהיא וכנגד כל הכנסה. ניסיון "למתוח" את תחולת דיני הקיזוז אל מעבר לרצוי עלולה להיתפס כגורמת לפגיעה קשה מדי באוצר המדינה – ולהוביל את "מטוטלת הפרשנות" לכיוון ההפוך.